האסוציאציה הראשונה למונח 'אויב' תהיה 'מחבל'. דמות של תוקף חסר שם וחסר פנים. אויב מבחוץ. אבל, קיים גם אויב פוטנציאלי אשר מקבל התייחסות פחותה, בטווח שבין מינימלית לבין אפסית - האויב מבפנים.

נוכח הקושי של ארגוני הטרור לפרוץ את חומות האבטחה הממלכתית החלה להתחזק מגמה של פיגועים נגד מטרות בקו האבטחה השני כגון הקהילות היהודיות והתיירות הישראלית.

הרתעה היא השפה הבלתי מילולית איתה הגוף המאובטח מתקשר 'אמירה' ברורה, אסרטיבית ונחושה כלפי היריב הפוטנציאלי, ובכך מזהיר אותו פן יראה בו מטרה לתקיפה.

מבחינת הארגון, החוליות החלשות ביותר בשרשרת האספקה הן הפרצות החושפות אותו לאיומים. מבחינת התוקף, הוא רק צריך לזהות את אחת מהן ולנצל אותה.

מנהלי אבטחה מקיימים שיחות אישיות רבות במסגרת תפקידם - ראיונות, תשאולים, תחקירים וכד'. בשיחות הללו הם נדרשים לאבחן בין אמת לבין שקר.