תקריות חומרים מסוכנים

שלט סכנה

הקדמה

נגיף הקורונה הגיח אל המציאות הגלובלית באגרסיביות וגרם טלטלה אקוטית, חוצה תחומים, אשר תותיר אחריה נזקים תקדימיים והיסטוריים, לצד צורך בשיקום קשה וממושך. למרות זאת, התרחיש של התפרצות מגפה, לרבות הנזקים הכבדים הצפויים בגינה, היה קיים רק ברשומות ונדמה שנדחק לתחתית ונזנח. במונחים של תוכנית אבטחה, תרחיש התפרצות מגפה היה מחוץ לטווח הסיכונים הסבירים אשר מחייבים התייחסות וגיבוש הגנות ותגובות.

בהקשר זה, ניתן להבין ולקבל את חוסר המוכנות המוקדמת בגופים המאובטחים לתרחיש נגיף הקורונה ובכלל התפרצות מגפה, בטח לאור חוסר המוכנות המוקדמת בגופים הקשורים לתרחיש ישירות – בריאות, כלכלה, חירום וכו'. יש לחדד, המציאות בזמן אמת, במהלך התמודדות מול תרחיש כזה או אחר, גם במקרים של תפקוד מיטבי ותוצאות חיוביות, בלתי רלוונטית לבחינה של המוכנות המוקדמת. בהשאלה, מנהל ביטחון בגוף מאובטח נדרש לגבש תוכנית אבטחה (מוכנות מוקדמת) אשר מלכתחילה תצמצם למינימום את הצורך בתגובה בזמן אמת.

והנה, תרחיש התפרצות מגפה אשר בשגרה נדחק ונזנח בתחתית הרשומות, הצליח בתוך ימים ספורים להתבסס בראש הרשימה ולדחוק מטה את שאר התרחישים האחרים. תרחיש נדחק ונזנח דומה, הן בהתייחסות והן בחוסר המוכנות המוקדמת של הגופים הרלוונטיים, הוא תקרית חומרים מסוכנים (חומ"ס).

הטיפול בתקריות חומרים מסוכנים

כאמור, נגיף הקורונה חשף חוסר מוכנות מוקדמת של הגופים הרלוונטיים, לרבות קשיים ביישום תוכניות, בגיבוש מטה ונהלים, בהקצאות ציוד נדרש, בהסברה וכו'. בשל כך, החלטות רבות התקבלו בזמן אמת, חלקן באלתורים ובניסויים.

במקרה של נגיף הקורונה, החומרים המסוכנים הם ביולוגיים, מחוללים מחלה מדבקת. מאידך, הם רק סוג אחד מיני חומרים מסוכנים רבים אשר יש בהם כדי לגרום נזקים כבדים, הן לאדם והן לסביבה. לפיכך, ראוי שנתייחס אליהם כמקשה אחת ונגבש הגנות ותגובות בהתאם. לאור זאת, המגפה הנוכחית (נגיף הקורונה) צריכה להיות קריאת השכמה, הן ברמה הממשלתית, אבל גם ברמה הפרטית של הגורמים הרלוונטיים בכל ארגון וארגון, לרבות מנהל הביטחון אשר גם תרחישים מסוג זה מתגלגלים לפתחו.

'תקרית חומרים מסוכנים' (חומ"ס), בהגדרה, היא התרחשות בלתי מבוקרת בהשתתפות חומר מסוכן, אשר יש בה לגרום נזקים לאדם או לסביבה, לרבות שפך, דליפה, דליקה, פיצוץ וכד'. חומר מסוכן מסווג כזה לפי חוק, בהתאם לכמות ולריכוז הגבוהים מהמפורט בתקנות.

בישראל, הרשויות מקבלות דיווחים אודות מאות תקריות חומ"ס מידי שנה, רובן מקרים שכיחים וקלים. מאידך, ייצור, אחסון, הובלה, פריקה וכד' של החומרים המסוכנים למיניהם מגלם פוטנציאל נזק גדול.

בשל המגוון הרחב של חומרים מסוכנים, המגיבים הראשונים מצויים בפני אתגר תמידי, שהרי לחומרים השונים יש מאפיינים שונים, מצבי צבירה שונים, סיכונים שונים. לפיכך, הטיפול חייב להיות בהתאמה.

בחודש מאי 2017, המשרד לביטחון פנים פירסם מסמך המציג את התפיסה המנחה לגבי טיפול בתקריות חומרים מסוכנים (המסמך נגיש ביישום התיקיה). תפיסה זו מסדירה את ההתנהלות הנדרשת של כוחות החירום הרלוונטיים בתגובה הראשונית לתקריות מסוג זה, לרבות גזרות הסמכות והאחריות ביניהם.

תפיסה זו, בתקציר הדברים, מציבה את כוח המשטרה בתקן הפיקוד (תיאום בין הכוחות, בידוד הזירה, הנחיות לאוכלוסייה וכו') ואת כוח הכיבוי וההצלה בתקן הטיפול הפיזי. כוח מגן דוד אדום מתמקם בגבול הזירה המבודדת וממתין להנחיות המשטרה.

מרחק הבידוד הראשוני (מב"ר) בזירה הוא 100 מטרים במבנה סגור ו-200 מטרים בשטח פתוח. מדובר בהנחיה שרירותית גורפת אשר מבקשת לתת כלי פרקטי ומהיר בידי המגיבים הראשונים.

הנחיה זו חושפת את התורפה המרכזית של 'השיטה הישראלית' – טיפול אחיד בתקריות חומרים מסוכנים, חרף המגוון הרחב שלהם אשר מחייב טיפול בהתאמה לחומר הספציפי ולמשתנים הספציפיים המתקיימים בשטח. לדוגמה: פוטנציאל הסכנה של החומר הספציפי, אפשרות שינוי מצב צבירה, כיוון ומהירות הרוח וכו'. לצורך ההמחשה, מרחק בידוד ראשוני אחיד מסכן את הכוחות אם הוא קרוב מידי ביחס לחומר הספציפי, ומקשה את הטיפול בתקרית אם הוא רחוק מידי.

היות שכך, בשל החוסר בהנחיה נדרשת, הרשות הארצית לכבאות והצלה, הכוח המיומן והמתורגל המוביל במדינה בתחום הטיפול בתקריות חומרים מסוכנים, ממשיך להתנהל לפי 'השיטה האמריקאית', אשר קדמה לפרסום 'השיטה הישראלית' לפיה מתנהלים הכוחות האחרים.

למרות זאת, כוח המשטרה אשר בפיקוד נדרש לנהל את הטיפול בתקרית חומרים מסוכנים בלי המומחיות הנדרשת בתחום. תלות כוח המשטרה בכוח הכיבוי וההצלה היא גבוהה ומצמצמת את טווח קבלת ההחלטות שלו למינימום מחד, וגוזלת זמן יקר של טיפול הפיזי בחומר המסוכן מאידך.

בתקריות חומרים מסוכנים, כוחות החירום הרלוונטיים אשר פורטו קודם אמורים להיות המגיבים הראשונים. למרות זאת, במסגרת גופים מאובטחים למיניהם, יהיה זה כוח האבטחה המקומי אשר יוקפץ לזירה קודם. לפיכך, מומלץ לספק גם לו אינפורמציה והנחיות בטיחות ברמה בסיסית, בניסיון לקדם בידוד מיידי של הזירה ולספק הגנה לאוכלוסייה בסביבה.

תחת אותה לוגיקה, יש לספק הנחיות בטיחות לכלל המגיבים הראשונים, לרבות משטרה, מגן דוד אדום ואחרים, ובכך לקצר את זמן התגובה של הטיפול בתקרית. לצורך כך, ולצורך אחידות ותיאום בין כוחות החירום, מומלץ לאמץ את בסיס הנתונים הרחב של 'השיטה האמריקאית' כנספח אינפורמטיבי בידי המגיבים הראשונים. זיהוי וסיווג החומר הספציפי נדרש כדי לבחור בתגובה המתאימה.

סיכום

תהליך ניהול הסיכונים מחייב את מנהל הביטחון, אשר במקרים רבים נוספת לתפקידו גם אחריות בתחומי הבטיחות והחירום (מובנית או נקודתית), לאבחן את קשת הסיכונים, לדרג אותם לפי קריטריונים (כגון סבירות, תדירות, נזק פוטנציאלי) ולהקצות נגדם משאבים בהתאם.

בתהליך זה, איומים ותרחישים אשר מידות הסבירות והתדירות שלהן שואפות לאפס, נדחקים ונזנחים לתחתית הרשימה ובצדק. בשגרה, נכון להקדיש תשומות באיומים ובתרחישים סבירים ותדירים, ולספק להם את ההגנות והתגובות.

והנה, גם תרחישים בלתי סבירים ובלתי תדירים כגון התפרצות מגפה מתרחשים, מאתגרים את התוכניות הקיימות ומותחים את הגופים השונים לקצה גבולות ההכלה. בהקשר זה, נגיף הקורונה הוא מקרה בוחן להתמודדות מול תרחיש חדש, פתאומי, אגרסיבי וחריג, כזה שקודם התקיים רק בכתובים.

תקריות חומרים מסוכנים הן דומות במידה רבה, בייחוד ביחס ההפוך בין התפיסה שלהן כתרחיש ייחוס מוחשי (נמוך מאוד) לבין פוטנציאל הנזק (גבוה מאוד).

מאמר זה ביקש להאיר את תרחיש תקריות החומרים המסוכנים, לרבות הסברים והמלצות, ולו כדי לקדם מוכנות מוקדמת בסיסית לגביהן. בהמשך לכך, בחזרה לשגרה, אנו מזמינים את מנהלי הביטחון להאיר תרחישים נוספים מתחתית הרשימה ולספק הגנות ותגובות מפניהם, לפחות ברמה התיאורטית, כך שניתן יהיה להמיר אותן לרמה האופרטיבית ביום פקודה.

 


 

תגובה חדשה