קהל

 

במסגרת שירות של 25 שנים במשרד הביטחון ובמשרד החוץ, רובן בשליחויות במדינות זרות, תכננתי וניהלתי אינספור אירועים המוניים. התובנה הראשונה אותה למדתי, והתחזקה יותר ויותר במשך השנים, הייתה חשיבות ניהול ההמון.

ההמון, הקהל, תהיה הכמות אשר תהיה, מאות או אלפים, חייב להיות מנוהל כדי לקיים את האירוע בהתאם לתוכניות המוקדמות. בתיאוריה, זו תובנה מובנת מאליה, אבל בפרקטיקה, ניהול המון זו תורה שלמה אשר חושפת נקודות התייחסות רבות ומגוונות אליהן נדרש להתייחס מנהל הביטחון באירועים.

לצורך ההמחשה, במהלך הקדנציה שלי בתפקיד קצין הביטחון הראשי של שגרירות ישראל בלונדון, נדרשנו לנהל את אירוע חגיגות יום העצמאות ה-68 של ישראל אשר התקיים בשגרירות. האירוע היה רב מוזמנים (כ-3,000), ביניהם שרי ממשלה, חברי פרלמנט ומנהיגי הקהילה היהודית.

לפי התוכנית, צוות השגרירות בשילוב כוחות משטרה וסדרנות מקומיים היה אמור לקבל את פני הבאים במשך זמן קצוב של שעה, מתוך הנחה מקדימה שהמוזמנים יתייצבו לאירוע בזמנים שונים והכניסה תהיה בהדרגה. בפרקטיקה, הסתבר שהייתה נקודה שחמקה מאיתנו – הקהל האנגלי נוהג לדייק ולהתייצב בדיוק בזמן. המוזמנים החלו להתייצב בדיוק בשעה הנקובה בהזמנה, התאספו והתגודדו, ונוצר פקק אנושי בכניסות. במקרה זה, נקודת התייחסות תרבותית אליה נדרשנו להתייחס בשלב התכנון הייתה קריטית לניהול ההמון, וכאמור, ישנן רבות ומגוונות.

ניהול המון מחייב היכרות מוקדמת של אופי האירוע, אופי האתר ואופי הסביבה, פרופיל הקהל ונסיבות רלוונטיות. אירועים שונים מזמנים קהלים שונים – משחק כדורגל, הצגה לילדים, הפגנה פוליטית, תפילה המונית, טקס יום הזיכרון. גם אירועים דומים לכאורה, ניתן וצריך לפרק. לדוגמה, משחק כדורגל יכול להיות קריטי לאחת הקבוצות או לשתיהן, יכול להיות מפגש בין קבוצות מרכז טבלה מנומנמות או דרבי חם, יכולה להיות יריבות היסטורית וכו'. לפיכך, יש לאסוף מקסימום אינפורמציה ולהרכיב תמונה מהימנה אשר תהיה הבסיס המנחה בשלב התכנון.

דוגמה מצוינת לניהול המון יצירתי היא באיצטדיון 'וומבלי' (לונדון, אנגליה). בסיום אירוע באיצטדיון, 82,000 איש יוצאים ממנו בו זמנית, רובם לרחוב אחד המוביל אל תחנת הרכבת התחתית. פוטנציאל, בסבירות גבוהה, לפקק אנושי ארוך, איטי ומתסכל. והנה, תכנון יצירתי ויישום קפדני מאפשר זרימה נוחה ומהירה של ההמון החוצה.

להבדיל, בישראל, כולנו מכירים את התורים ואת הצפיפות באירועים, החל מהרחובות המזינים את החניונים, דרך הקופות ואל הכניסות. לרוב, הגישה קשה ומסורבלת. לצורך ההשוואה, אוהדים רבים בוחרים לצפות במשחק כדורגל בטלוויזיה כדי לחסוך את אותה חוויה באיצטדיון נתניה או פתח תקווה, שניהם קטנים בהרבה מהאיצטדיונים הגדולים באנגליה.

תחום ניהול ההמון בישראל טרם התקדם לרמה הרצויה. באנגליה, הייתה לי אפשרות לרכוש השכלה אקדמית בתחום ספציפי זה (Edinburgh Napier University). בארץ, זו רק נישה אחת מיני רבות תחת אחריות מנהל האבטחה, והאפשרות לרכוש השכלה בה הן מצומצמות ומוגבלות. אבל תו התקן, הסטנדרט המינימלי, גבוה יותר בחו"ל והתוצאות בהתאם. מהבחינה הזו, ההשתלמות החדשה (מונחית המשטרה) של ניהול אירועים המוניים היא הכרה ראשונה בחשיבות תחום זה, אבל הדרך ארוכה.

בניהול המון, המטרות המרכזיות הן: בטיחות, ביטחון ושירות (Safety, Security, Service), לפי סדר חשיבות זה. אנו נדרשים להבטיח את שלום ההמון, ובמקביל לשמר את היכולת שלו להפיק הנאה מהאירוע. בנוסף, יש לגבש תוכנית חירום אשר תתייחס לתרחישי קצה למיניהם, אל השלב הקיצון של פינוי קהל.

בצל קורונה, הגבלות הריחוק החברתי הובילו לסגירה מהירה ואגרסיבית של תחום האירועים. ההנחה לפיה זו גזרה מחויבת המציאות הייתה פזיזה מידי, ולראיה מגוון הפתרונות אליהם אנו נחשפים בחודשים האחרונים (קפסולות ישיבה, דרייב-אין וכד'). כלומר, ניהול המון יצירתי ונכון הוא דרך להחיות את התחום, תוך שמירה של הנחיות התו הסגול וההגבלות המשתנות מצד הרשויות.

לסיכום, יש לראות בתחום ניהול ההמון תחום התמחות ייחודי אשר מחייב הכשרה ייחודית. התפיסה לפיה הכשרה בסיסית מספיקה כדי להוסיף את יכולת ניהול ההמון לארגז הכלים של מנהל הביטחון היא שגויה. אירועים המוניים מציבים אתגרים מסוג אחר אשר המתודות השוטפות רלוונטיות אליהם חלקית בלבד.

 

משוב
00

תגובה חדשה