במהלך השנים האחרונות, בהמשך לחשיפה רבה ומגוונת למאות מאבטחים ברמות שונות, גיבשתי הבנה לפיה התורפה הבסיסית והנפוצה ביותר שלהם היא מתודות ההכשרה, ההדרכה והתרגול.
במרבית הארגונים והיחידות, המתודות הללו הן גנריות ומשקפות פס ייצור המכויל למינימום הנדרש.
להבדיל, מתודות תואמות מציאות ייחודית בגוף המאובטח, לרבות תווי שטח, סביבה חיה, כלים קיימים, תרחישים סבירים וכד', הן הרצוי אשר יבטיח רמות מיומנות ומוכנות גבוהות יותר של המאבטחים במקרה אמת.
ההבדל בין המתודות הוא תהומי, ובהתאם גם ההבדל בין רמות המאבטחים אשר חווים אותן.
המתודות הגנריות, לרוב, מבוססות מפרטים של הגוף המנחה. הן מייצרות מאבטחים שחוזרים אל השטח ובידיהם סט אחיד וצר של יכולות, בלי הבחנה ובלי התייחסות לגוף הספציפי אשר הם מוצבים בו – בית ספר, בית מלון או בית חולים, גופים שונים בתכלית זה מזה בקטגוריות רבות (צביון, אוכלוסייה, דינמיקה, איומים, משימות וכו').
נכון, הכשרה ייחודית בהתאם לגוף הספציפי היא בלתי ישימה לאור הקשת הרחבה של הגופים הקיימים, ולפיכך נדרשת הכשרה בסיסית אחידה, אבל גופים אשר יסתפקו במינימום הנדרש יקבלו רק את המינימום הנדרש, ובמקרה אמת הוא יהיה בלתי מספיק. לראיה, רשת האינטרנט מוצפת כתבות, תמונות וסרטונים של מחדלי אבטחה המשקפים חוסר התאמה של המאבטחים למציאות הייחודית בגוף המאובטח.
לצורך ההמחשה, נסו לדמיין מאבטח בית ספר או מאבטח בית חולים. קחו שניות אחדות…
במקרה הצפוי בו דמיינתם אוטומטית דמויות שונות זו מזו – הנקודה הובהרה. מדובר בפרופיל מאבטח שונה שהרי חייבת להיות התאמה מקסימלית בין המאבטח לבין הגוף המאובטח.
באורח אבסורד, גופים מאובטחים בלתי מונחים מייצרים מאבטחים 'מתאימים' יותר. בניגוד לגופים המונחים אשר מחויבים רגולטורית בהכשרה הגנרית ובכך יוצאים ידי חובה, הגופים הבלתי מונחים פתוחים לקיים הכשרה פנימית. הבנייה האוטונומית מאפשרת מרחב יצירה גדול יותר, וזו בהכרח מותאמת יותר למציאות הייחודית בהם. המשאבים – זמן, אנרגיה ותקציב, אשר בגופים מונחים מוקצים להכשרות המחויבות, בגופים הבלתי מונחים מוקצים בהתאם לתפיסה הפנימית שלהם את פרופיל המאבטחים הרצוי.
כאמור, הכשרה בסיסית אחידה היא המינימום הנדרש, אבל ניתן ורצוי לחזק אותה בהדרכות ובתרגולים. יש לראות במאבטחים חומר גלם אותו ניתן ורצוי להשחיז לפי צורך.
אלמנט נוסף אשר מוקנה בהדרכות ובתרגילים, אשר מקבל התייחסות מינימלית בלבד בהכשרות, הוא התמודדות מול האיום הפלילי. הכשרות מבוססות מפרטים של גוף מנחה לו אחריות בתחום האיום החבלני בלבד, זאת בניגוד למציאות אותה חווים המאבטחים בגופים המאובטחים בה נדרשת מהם התמודדות יום-יומית, מאתגרת ושוחקת, מול איומים אחרים – לרוב הפרות סדר ציבורי, אלימות מילולית ופיזית וכד', ובמקרים מסוימים גם איומים אחרים בקשת הפלילית. מולם, התוכן והכלים אשר למדו בהכשרות השונות הם בלתי רלוונטיים.
לצד הקושי הבסיסי שיש למאבטחים בהתמודדות מול האיום הפלילי, יש להוסיף גם את הקושי הנלווה בשל היותם אפורים יותר ומגבילים יותר ברמה המשפטית והתקשורתית. מאבטח, במקרים רבים מול אזרח חמוש במצלמה, נדרש לטפל במקרים של הפרות סדר ציבורי, אלימות מילולית ופיזית וכד', תחת חשש מפני החשיפה הפוטנציאלית. הדרכה ותרגול של התרחישים הנפיצים הנפוצים היו נותנים לו את הכלים הישימים ומפיחים בו את הביטחון הנדרש גם במקרים האפורים והמגבילים הללו.
מנהל ביטחון נדרש ליזום חשיבה ביקורתית ולאמוד את המידה בה מתקיימת התאמה בין המאבטחים לבין הגוף המאובטח. ברוב המקרים, בטח בגופים המונחים, הוא יוכל לסמן 'וי' ברובריקה של ההכשרה הנדרשת, אבל להסתפק בכך תהיה שגיאה חמורה. להחזיק מאבטח במתקן זה המינימום הנדרש, להחזיק מאבטח שמחזיק מתקן זה המינימום הרצוי. לפיכך, שילוב מתודות תואמות מציאות ייחודית, בדמות הדרכות ותרגולים, היא חשובה כדי לפתח ולתחזק את סט הכלים המתאים.
במקרה אמת, מנהל ביטחון יצטרך בחזית מאבטחים מיומנים ומוכנים אשר יובילו תגובה מיידית ואפקטיבית מול האיומים הרלוונטיים. בחזל"ש, מנהל ביטחון נמדד לפי תפקוד המאבטחים תחתיו.
