הדלת – קו ההגנה האחרון

השבת השחורה סיפקה אינספור סיפורים שמהם סופקו אינספור תובנות, ביניהן גם תובנות רבות אותן מנהלי הביטחון בישראל יכולים ומחויבים לתרגם מהזירה הצבאית לזירה האזרחית.

הסיפור של חמ"ל כיסופים (קישור צפייה בסרטון), אשר מתואר מפיה של סגן ט', קיבל תפנית חדה ב-16:30. אחרי חצי יממה של קרבות ממושכים בתוך הבסיס, במהלכה החמ"ל שימש כאזור המבוצר לחיילים רבים – החשמל נפל.

ואז, וזהו ציטוט: "הדלת היא חשמלית – והדלת נפתחה לרווחה".

הדלת נפתחה לרווחה.

מנהלי ביטחון רבים מכירים בחשיבות קווי ההגנה שמתווספים זה לזה, ובכך מגבים זה את זה. תפקידם הוא להיתקל באויב במרחק הרב ביותר מהגוף המאובטח, ובכך לאפשר לכוחות האבטחה זמן תגובה מספק כדי להסיג, להדוף או לנטרל אותו.

השבת השחורה לימדה אותנו שקווי ההגנה חייבים להיות רבים ומגוונים. למרות שכולם ניתנים לפריצה במוקדם או במאוחר – כולם גם קונים לנו זמן יקר שבו דקות בודדות יכולות להיות מצילות חיים.

בשבת השחורה, קווי הגנה רבים ומגוונים שבהם ישראל ותושביה שמו מבטחם – נפרצו בזה אחר זה. התמונה של טרקטור ישן נוגח בגדר מאות המיליונים ומפיל אותה, נצרבה בזיכרון הקולקטיבי שלנו.

מהצד השני, נחשפנו לסיפורים רבים של אזרחים מהשורה, שבגבורה ובתושייה, הצליחו להתגונן מפני המוני המחבלים שהציפו את יישוביהם ואת בתיהם. ובמקרים רבים, רק דלתות הממ"דים הפרידה ביניהם.

מה היה קורה אם גם אז – הדלתות היו נפתחות לרווחה?

דלתות הן קו הגנה שהקשב של מנהלי הביטחון אליהן הוא נמוך, לפחות ביחס למיגונים פיזיים וטכנולוגיים אחרים כגון גידור, מצלמות, גלאים, מאבטחים וכד', וזאת למרות שבמקרים רבים – הדלתות הן קו ההגנה האחרון שיהיה החוצץ בין המאובטחים לבין המחבל, בין הנכסים לבין הפורץ או בין האזורים הממודרים לבין האדם הבלתי מורשה.

בדומה למיגונים פיזיים וטכנולוגיים אחרים, גם פתרונות הנעילה הם רבים ומגוונים, וישנם סוגים ודגמים שונים שמספקים רמות ומאפיינים שונים של אבטחה, אותם יש להתאים לממצאי סקר הסיכונים. כלומר, תוכנית האבטחה צריכה להתייחס גם לקו ההגנה הזה – לסמן את הדלת (ראשית, אחורית, חירום, חדר שרתים, ספקים וכו'), להגדיר את הצורך ולבחור את הפתרון.

לצורך ההמחשה, נחזור למקרה הבוחן שהוצג בפתח המאמר – דלת חמ"ל בטריטוריה ביטחונית שמוגדרת בסיכון גבוה, נפתחת לרווחה תוך כדי לחימה, ומציבה את החיילים והחיילות שהתבצרו מאחוריה בסכנת חיים מיידית.

במקרה זה, הבחירה בנעילה החשמלית מבוססת המגנט אולי הייתה מצוינת לשימוש בשגרה, אבל הייתה שגויה לשימוש בחירום, בטח מול האיום של חדירה לבסיס. הפלה יזומה של החשמל באתר מצד התוקף, או אפילו נפילה מקרית של החשמל, מנטרלת את המגנט, והנה, וכך גם קרה – הדלת נפתחה לרווחה.

בדומה לבחירות מיגון אחרות, גם במקרה הזה נכון היה לפרט ולנתח את הסיכונים מראש, ולהתאים את הפתרונות.

פתרון מתאים יותר במקרה הבוחן המדובר יכול היה להיות מנעול אלקטרו-מכני, מבוסס הכלל "נטרק-ננעל" – כלומר, דלת טרוקה היא דלת נעולה, בכל מצב ובלי תנאים. פתרון זה תוכנן כדי להבטיח חסינות גם בתנאים ובלחצים אגרסיביים וממושכים, ובלתי תלוי בחשמל או במקור אחר.

בהמשך לכך, ישנן גרסאות המאושרות להתקנה אפילו בדלתות פריצה בהתאם לדרישות הביטחון הרגולטוריות המחמירות למיגון חדרים ברמת חשיבות ורגישות גבוהה במיוחד.

בנוסף, פתרון זה משלב גם מגוון רחב של התקני אימות לפי בחירה, כגון קוראים ביומטריים, כרטיסים מוצפנים וכו', כך שהדלתות ניתנות לניהול ולשליטה גם מרחוק (זהות, כמות ותזמון הנכנסים והיוצאים) ומייצרות שכבה נוספת לתוכנות בקרת הכניסה והשו"ב.

יש לזכור, מנהל הביטחון אמון בראש ובראשונה לייצר קווי הגנה, אבל הדלתות ופתרונות הנעילה מחויבים ליישר קו מול כל הצרכים של הארגון ומול כל התקנים הרגולטוריים הנדרשים, החל מהנוחות הבסיסית שחיונית לתפקוד היום-יומי באתר ואל האוטומציה המתקדמת שקריטית בהיבטים של בטיחות וחירום.

אגב, פתרונות הנעילה המתקדמים אשר מספקים אבטחה ברמה גבוהה יותר מקנים גם יתרון נוסף – דמי ביטוח מופחתים. חברות הביטוח מתגמלות את השימוש בהם שהרי הם מצמצמים את הסיכוי שניסיון פריצה יצלח, ואת הסיכון לנזקים.

לסיכום, המתודולוגיה הבסיסית והנפוצה באבטחה לפיה יש להרבות בקווי הגנה אפקטיביים מול האויב, וזאת בהתאמה לממצאי סקר הסיכונים, אוששה שוב במהלך השבת השחורה. בנוסף, השבת השחורה גם זימנה לנו יותר מידי מקרים שבהם למדנו אודות חשיבות הדלתות כקו הגנה.

מנהלי ביטחון רבים אשר נחשפו למקרים והפנימו את המסקנות והלקחים, שילבו את הדלתות, תוך בחירה בפתרונות הנעילה המתאימים, כקו הגנה חדש ונוסף מפני האיומים שאורבים מבחוץ, שכנראה וכאמור, יהיה גם קו ההגנה האחרון.